דף שמיני

יום שבת 23.8.2003

איזה כיף היה אתמול בכפר סבא. 'פרח שחור' זה שיר גאוני. גם 'נשל הנחש' למרות שלא שמעתי את עצמי בכלל עם כל הרעש אבל נראה לי שהיה טוב. מחר יש את החזרת בנות (לזכור להביא אפקטים) ביום רביעי חזרה עם ערן ומסנר וביום חמישי עוד הופעה איתם בצל התמר (איפה זה ? נשמע רחוק) בא לי היום כשאני חוזרת מהחניון להתאמן על החשמלית איזה שעתיים וגם על האקוסטית. אני חייבת להיות נורא טובה עכשיו ורזה. בלילה חלמתי שאני עושה שאיבת שומן מהתחת. 
אוי אני ביום סין. ארבע סיניות מאושרות עוברות. נראה לי שהן מדברות בערבית. מדהים ! שלוש שכטות מעיפות אותי קיבינימאט. טוב, כי לא עישנתי אלף שנה (אתמול רק שתיתי) אמרתי לליליאן שאני לא אוהבת להיות מאושרת מסמים. הכל נשכח. כל כך חסר משמעות. דווקא עכשיו הרגע אני חושבת שאני מבינה את המשמעות האמתית של הכל. כלומר הכובד. מה המשקל האמיתי של אהבת אמת. בכלל, יש לי פרנויות רציניות כרגע. אני גם לא מרגישה כל כך טוב.  הי, הנה אחד שנראה כמו מעריץ של הבילויים. או עוד איזה גלילי. או מחבל. שנראה רוסי. רוצח ? 
רגע לפני שאני מכניסה את הכדור הלבן הקטן לפה, הלב שלי מתרגש ומתחרט. אני צריכה לגייס אומץ חדש בכל פעם לחוד. עוד מעט אתחיל להרגיש את המהירות צוברת תאוצה בראש שלי. ולא אוכל לאכול שום דבר. זה מה שיפה.
.זה לא כיף. זה לא סמים. לא אמרתי לליליאן, רק כדי לא לבחון את העניין 
.למרות שלדעתי זה סופר לגיטימי


יום שלישי 26.8.2003
בחניון שואפת למות. ואבק וחום ואוירת חג של חתונות. כמה חתונות צריך ? זה מה שאני שואלת את עצמי. מה הטעם ? היום היתה לי חזרה עם 'ליליאן פראקסלאנס' ונראה לי שהצלחתי לשאוב גם ממנה כל שארית של שמחת חיים. הייתי גרועה, התעייפתי בשניות מכל דבר. כי אין לי סבלנות לכלום (וכי אני עצלנית ומפונקת לטענת הרזיסטאנס). אני רוצה לפתוח דף חדש, להפסיק לעשן (נושא שמשום מה לא עלה דווקא) לעשות ספורט, ללכת לאן איי...
מצד שני אני מרגישה שאני לא מצדיקה את הקיום שלי ובא לי לעשן ולשכוח ולעזוב אותי מאחריות אבל 'ליליאן רזיסטאנס' עושה לי רגשות אשם על כל שכטה חוטאת שאני מתגנבת. היא קולטת הכל ועושה לי שיחה של יומיים. לא נותר אלא לדפוק את הראש בקיר.
אני קוראת בצורה כפייתית. בגלל שאין לי טלוויזיה וגם בגלל החניון. לקרוא ולשכוח.
מצאתי חנות ספרים יד שניה באלנבי. ספרים נורא זולים ובינתיים מעולים.
אני קצרת סבלנות, אני יודעת. לא שמה לב לפרטים הקטנים שיכולים לעזור לי ושום דבר לא יוצא ממני. איזה באסה אתי. הראש שלי מאתר שטויות ומתביית עליהן. אוף ממש חרא לי להיות אני בימים אלה.
(בצלאל מסתובב חסר מנוחה בין הבית שלו לבית של ישראל. לבוש במדים של שופט כדורגל כבר כמה ימים)




3 תגובות:

  1. קראתי 3 פעמים, חתולת רחוב מקבל אצלי משמעות עמוקה יותר כל פרק

    השבמחק
  2. i am far away in japan: i enjoy reading you: it is good to know that life is not only one thing
    going on
    love tova gertner

    השבמחק