דף שלושים

יום ראשון 22.8.2004




ניקיתי את הבית והחלטתי לקחת את ינקלה בחזרה. להגיד לעודד - תשמע, אני לא עומדת בזה. ניסיתי, זה לא הולך. אז התקשרתי ל-ק' להגיד לה שאני באה אליה ואקח את ינקלה. היא התעצבנה ואמרה שהיא באה אלי ואיכשהו שכנעה אותי לא לעשות את זה. אז המשכתי לשתות (שתיתי בקבוק שלם של יין אדום. לא נורא אני בקונטרול).
השתכנעתי שזה לא בסדר, אפילו מקומם - ינקלה הסתדר בחיים.
הנקודה שהיתה לי הכי קשה בקשר לינקלה היתה שהוא נורא אוהב אנשים ונורא סקרן על אנשים. אז להיות כלב כזה שנמצא כל הזמן עם הבעלים שלו בקפה, בתפקיד המארחת, זה מה זה תפור עליו. זה בדיוק החיים הכי טובים שיכולתי להתאים לו. גם כאן יש קפה למטה נחמד, קטן. הם באמת נחמדים ומחבבים אותי משום מה. וינקלה תמיד רק רצה ללכת אליהם. פעם או פעמיים אפילו ניסה לברוח אליהם. הוא גם מאוד אוהב אוירה של מטבח כל הזמן.
וראיתי את הבית של העודד הזה - יאפי עם טעם טוב. גם מבחינת הטיפוס - גבר שנוהג ללכת עם כפכפים לים. זה בדיוק מה שינקלה אוהב. אחרי טיפוסים כאלה הוא היה רודף בשדרה.
ויש לו אופנוע וינקלה נוסע אתו על האופנוע. (עודד אמר לי שינקלה מעולה בזה) הוא ממש נהיה כלב הוליווד. למה אני רוצה להחזיר אותו, לחניון ?
זה לא בסדר שאני אוציא אותו מזה. כמה שאני מתגעגעת אליו. וכמה שאני מרגישה עכשיו שעשיתי טעות איומה שוויתרתי עליו. זה לא היה כלב שמוותרים. בכיתי עליו כל כך הרבה. כאילו שהוא מת.
ארזתי את כל הדברים שלו. הצעצועים והכל. לא זרקתי. למקרה שאולי בכל זאת עודד יתקשר שזה לא מסתדר ויחזיר לי את הקטנצ'יק שלי.
אני צריכה להשקיע את האנרגיות האובססיביות שלי עכשיו בדיסק. אני צריכה להפוך את הכאב שלי והריק הזה למשהו טוב. אני צריכה להשתמש בהם כדלק לעבודה. לא צריך להיות שום דבר שיותר חשוב מזה. אלה החיים שבחרתי בהם. אני בוחרת בהם שוב.
אני לא רציתי רק לעבוד במקצוע. אני רציתי קריירה. בשביל זה צריך לעבוד מאוד קשה. מה שאני לא באמת עושה בזמן האחרון. נכון שיש לי המון חזרות אבל אני בכלל לא מתאמנת.
מהיום אתחיל להתאמן. אני צריכה לנגן שעות בכל יום. אני צריכה להתרכז במה שחשוב.
ולא כמו שאני עושה נותנת לינקלה ולחניון ולכל השטויות שמסביב לגנוב לי את הראש. בשביל זה אני גרה בדירה הזאת. בשביל זה ויתרתי על משפחה ועל ילדים.
התפקיד שלי מהיום והלאה זה לנגן ולרזות. כל השאר שולי.
וכמובן שמה שהכי מתחשק לי עכשיו זה להתגנב ולהציץ על ינקלה מרחוק. בקפה שלו. לראות שהוא בסדר (הוא בסדר!)
מצחיק איך חשבתי שאני מצילה אותו ולא שמתי לב שבעצם כל הזמן הוא זה שהציל אותי.





3 תגובות: