דף חמישים - אחרון

יום חמישי 15.4.2004

ערב בחניון. אבק בלי כוכבים. רוחות רכות מלטפות אותי. מרגיעות סערות לבי. מנחמות את ראשי שקדח כל הלילה במחשבות הרס וחורבן. החיים נראים לי פתאום יפים. בשביל מי או בשביל מה התכוונתי לוותר על כל היופי הזה ?
חתולה שחורה מתלטפת. להקת עורבים, צעקות אימים, שקדיה פורחת, קן צרעות ואבק בלי דרך, זמן ארוך ועצל, חום היום, השמש תשאיר סימן, רק בהיר ורק עד הברך. חיפשתי שפיות בימים ארוכים, יש ערך ואין משמעות.
יום אחרי שאתפטר, מה יישאר מכל זה ?









דניאל
ינקלה


רם





ליליאן

מבט מסוזנה





לילקה








שלי ראסטה

פליינג בייבי




























































 



                               

                                                        לצפייה בקליפ לשיר 'איזה זהב' לחץ כאן                 


                                                                                  סוף.


15 תגובות:

  1. הי שילה
    את יפהפה כזו מכל הבחינות
    היה לי תענוג עצום לקרוא אותך
    וחיכיתי לרגעים האלה יום-יום.
    הכרתי את המוסיקה שלך והמילים שלך
    ונגעת בליבי כל כך הרבה פעמים
    הדרך שעשית מדהימה.
    צחקתי ובכיתי איתך.
    אין כמוך.

    השבמחק
  2. לא בטוחה מאיפה להתחיל את התגובה, להצטער על כך שזה הדף האחרון (לא הייתי מוכנה לזה, כבר התמכרתי, יש יומנים אחרים?) או להתגבר על הרגש, להיות מנומסת ולהגיד תודה.

    הבלוג הזה נהדר!
    הוא מצחיק ומטריד ושנון ואפור ומודע ומריר ומצית את הדמיון (בכל זאת, חניון).
    הוא גרם לי להתאהב כמו מיזנטרופית.

    אני מקווה לראות עוד דברים שכתבת וכמובן גם לשמוע.
    אני אשאר מנויה פה בינתיים, למקרה שימצאו דפים נסתרים מתחת לספות מאובקות.
    (וסתם כי עשה לי נחמד, שני השירים שנבחרו לפוסטים האחרונים הם שני האהובים עלי.)

    תודה.

    השבמחק
  3. אז אם קודם התאהבתי עכשיו פי אלף
    האומץ שלך מרגש עד דמעות
    השראה לקום ולעשות - "אני כאן רוצה להישאר"
    יש בך יופי ועומק שלבכות זו רק ההתחלה של האינסוף

    ביומן הזה הלכתי איתך דרך והרגשתי כאילו אנחנו ממשיכים את ה-"לצעוד יד ביד" שלנו מהכיתה ואני מרגיש דיי דביל עם הדמעות בעיניים עכשיו - אמרת שלכתוב פומבי זה בסדר (ואני לא מאמין שאני כותב את המשפט האחרון, על הפומבי)

    איזה מזל שהכרתי אותך,
    איזה מזל ש-"אמרת שהשמש",
    איזה מזל שנפתחתי ללמוד דרכך להכיר עוד מוזיקה שמאירה את חיי בעוד צבעים שלא הכרתי פעם.

    ושוב, תודה לליליאן שלא ויתרה עליך ותודה ליוסי שהביא אותך אלינו
    ולך שאת מיוחדת ולא מוותרת על זה.

    אני ממש ממש אוהב אותך
    ואני אלחץ "פרסם" לפני שאתחרט
    איתן

    השבמחק
  4. טוב, הלב שלי עומד להתפוצץ. תודה רבה! התגובות שלכם ריגשו אותי מאוד. תודה!!!

    השבמחק
  5. גם אני לא הייתי מוכן לזה שזה פתאום יסתיים ככה, גם אם גילית לא מזמן מהו מספר דף היומן האחרון...
    יותר מאשר שאני מקווה שאפשר יהיה שוב ללוות אותך שוב דרך מה שאת כותבת (או כתבת), אני פשוט מחכה בקוצר רוח לדיסק הבא.
    נ.ב.
    תודה לליליאן...

    השבמחק
  6. היה פשוט מעולה לקרוא.
    תודה

    השבמחק
  7. שילה אהובה,
    ליוויתי אותך לאורך 50 דפי יומן מרתק שגרם לי לבכות וגם לצחוק.
    הנני מלווה אותך כל שנות חייך אחייניתי היחידה והמיוחדת ברוכת כשרונות ואמיצה מאד.
    היש אפשרות ליומנים נוספים? בכילון עיניים אחכה!!!
    איזה אושר שיש לי אתכם משפחתי האהובה עם נציגה שכזאת.
    חיבוק ענק והמון הצלחה בכל אשר תפני
    דודתך האוהבת - ינקה

    השבמחק
  8. תודה רבה !!
    (ותודה ינקה! אני מתה עלייך)

    השבמחק
  9. ככה, בלי אזהרה?
    טוב, לפני שאני מתחילה לייבב פה, דעי לך שהתמכרתי קשות. למצוא ברידר דף חדש מיומני החניון היה הדבר הכי משמח שיכול להיות. בשביל דברים כאלה יש אינטרנט.
    תודה שחלקת את זה ככה פתאום.

    השבמחק
  10. לא רציתי שזה ייגמר

    השבמחק
  11. כמו שכתבתי היום בפייסבוק - היומן הזה היה אחד המסמכים המרגשים, כנים ומצחיקים שאי פעם ראינו פה בארץ באזור יוצרי הרוקנרול.

    מקווה שיש לך עוד הפתעות במגירה. הדף האחרון היה כנראה הדרך הכי יפה לסיים אותו.
    שוב תודה לך שילה.

    השבמחק
  12. תודה שחלקת איתנו.
    אני עובר לאט לאט על כל מה שיש כאן, אני כבר באמצע, מרשה לעצמי לקחת את הזמן כי מראש ברור שמדובר בספירה לאחור.
    כל מיני דברים שכתבת כאן מזכירים לי איך הרגשתי בתקופות אחרות בחיים.
    ייאוש שדברים לא מסתדרים, אבל גם אופטימיות כי ידעתי שיכול להיות אחרת.
    כל פעם שאני קורא כאן, מתנגן לי בראש The last time I saw Richard, אולי בגלל שגם שם יש מישהי שחוזרת לאיזו תקופה שהיתה קצת חשוכה, ממקום אחר בחיים שדרכו אפשר להסתכל ולהבין מה באמת כל זה אומר.
    ואולי זה רק הדימיון שלי, כרגיל, עובד שעות נוספות ורואה דברים שלא באמת שם:)

    השבמחק
  13. קראתי כל פוסט ברגע שהעלת אותו לכאן.
    התרגשתי, צחקתי בקול וגם לא מעט דמעות זלגו בין המילים והאותיות.
    לא היה קשה להזדהות עם רגעים מסוימים, ובעיקר עם התחושות.
    לא רציתי שיגיע הפוסט האחרון, אבל גם נורא חיכיתי שיעלה כל היומן בשלמותו כדי לקרוא הכל ברצף.
    אז לקח לי חודשיים עד שמצאתי את הרגע הנכון לעשות את זה, אבל לא יכולתי למצוא זמן מתאים יותר מזה.
    הגעתי לשלב הזה שהדמות במראה לא מוצאת חן בעיני, וכל מה שאני רוצה זה כבר לצאת מהמעגל הזה.


    גם אם הכיוון הכללי קצת שונה, הבלוג הזה נותן לי השראה להמשיך הלאה.
    מקווה לא יעבור עוד הרבה זמן עד היומן הבא שתפרסמי ואין לי ספק שגם הוא יזכיר לי שאני לא לבד.

    השבמחק