דף אחת עשרה

יום שישי 9.1.2004
הי לילקה
יושבת על פינת מגדל שבזי (בתוך החניון) בתוך קרן של שמש קרה של חורף. מסטולה מעט משכטה או שתיים שלקחתי מג'וינט גדול ונהדר שקיבלתי אתמול ושמרתי לעת צרה (ונו מה אפשר לעשות)
לא יכולה שלא להיזכר איך בדיוק כאן, לפני כמה שנים, ישבת עם דוכן מטומטם שהוצאת החוצה בבוקר שבת אחד רחוק. והתחלת למכור את השטויות שלך בשביל כמה שקלים שיהיה לנו לפלאפל.
come sell your shit איך כל הזמן היינו צריכות כסף וכל הזמן לא היה. (ניגוד מוחלט לעכשיו, כשהמליונרית המפויסת שילה פרבר גובה 12 שקל לשעתיים סתם בשביל הספורט) 
מקודם רבתי פה עם שתי מכוניות אבל לא בדיוק. הם לא שילמו ואני אמרתי להם או מלמלתי יותר נכון, משהו על עו"ד ועל זה שאין לי כוח. נשים מגעילות כאלה. נסעו. לא שילמו.
ואז באה איזה עורכת דין (באמת. היא אמרה לי שהיא) בקיצור שילמה והתחילה להתווכח. וזה משום מה הוציא ממני את הרע ביותר שלי. היא התעצבנה ואמרה שאני חוצפנית ושאחזיר את הכסף.
אמרתי לה - לא רוצה. היא אמרה שתתלונן עלי. אמרתי - יופי.
לא משנה, בסופו של עניין היא הזהירה אותי כמו ילדה בת 4 שלעולם לעולם לא תשלם פה יותר.
אמרתי לה שלא אכפת לי. הרגשתי שאני סופסוף מייצגת בכבוד את האג'נדה הביטצ'ית שלי.
סופשבוע יותר קשה לעבוד בחניון. מגיעים אנשים באיכות גרועה. וכחנים כאלה במכוניות מהודרות.
יהודים זה עם מסורבל. תמיד אנחנו מעמיסים על סיטואציות את מלוא הפוטנציאל הפילוסופי שלהן.
איזה כיף שעברתי לפינה הזאת. השמיים נהיו כחולים בדקות האחרונות ורק פה ושם ענני נוצה יפהפים מעל סוזאנה המלאה באידיוטים.
חשבתי על השיחה שלנו ומה שנהיה מזה. והגעתי למסקנה שאל"ף אהבה זה בעיה כי בסופו של דבר הגיון לא משחק כאן תפקיד (אני מתנסחת כמו אחד המקורבים של בצלאל. ניסוחים פתלתולים. מה היא מנסה להגיד ?) שאני מבינה אותך. ואני יודעת שאת באמת אוהבת אותה ובסופו של דבר זה מה שחשוב.
את זוכרת שבכורש רחלי היתה פותחת לנו בקלפים על כל צעד ושעל ? לנו ולמלצרית אחת בתנובהלה בן גוריון. לא יודעת מה יש לי, נוסטלגיה כזאת.
אני בתקופה טובה. חיה בסרט של חלום. בין ההופעות וכל מה שביניהן. בגלל זה נזכרתי במגדל. וגם כי אני פה. וגם יש דבר כזה שתקופות קלאסיות מתקשרות ביניהן, אני חושבת. כמו שאת יכולה להיכנס לדיכאון ופתאום יש קשר מרושע בין עכשיו החרא לזמנים אחרים ורעים. ולפעמים, יש עוד מצב, שאתה חושב שאתה בתקופה רעה אבל למעשה זו תקופה קלאסית בחייך, שעוזרת לך אחר כך להבין הרבה דברים או מכינה אותך לתקופה אחרת. או שלפעמים אתה כל הזמן אומר - איזה כיף, אני מאושר! ובדיעבד אתה אומר - הייתי מסטולה.
אה, טוב זה נניח יותר קורה לי מאשר לך. הרעיון שזה מחולק לתקופות.

7 תגובות:

  1. "יהודים זה עם מסורבל. תמיד אנחנו מעמיסים על סיטואציות את מלוא הפוטנציאל הפילוסופי שלהן." - וואו, איזה מעולה!

    השבמחק
    תשובות
    1. גם אני חושב. תפסת כאן משהו.
      עמית

      מחק
  2. אוי, איזה חבראקו זה... געגועים רבים.

    ברוך ׳פונצ׳ו׳ פרידלנדר-דר.

    השבמחק
  3. כרובי יהודה! :)))
    גם אני מתגעגעת אליך. כל הזמן

    השבמחק
  4. לפני הלימודים (או בשנה א'?), שמרתי בלילות במוסך בהרצליה, שהיה בו גם חניון. עבודה דפוקה, אבל תמיד התנחמתי בזה שאני לא מהזקנים ששומרים בחניונים תת קרקעיים. הם הסיבה שהתחלתי לחסוך לפנסיה. בכל מקרה, את גיבורת מעמד השומרים. אני הולך להמשיך לקרוא. ג'ו

    השבמחק