דף ארבע עשרה

יום שבת 14.2.2004
הי לילקה. היום היה לי בונדינג עם בצלאל. מסתבר שהוא זוכר אותך היטב וכמובן את אימא שלך ("אישה טובה, אין מה לדבר"). גם את עירית. אני אומרת לו - "אתה זוכר את עירית שהיתה גרה שם ? עם הכלבים" אז הוא נזכר - "כן! כן! עם כלבים, עם חתולים" אז אני מספרת לו שהיא נפטרה. והוא כאילו בשוק מזה. שואל אותי ככה בשקט - "מסמים ?" אמרתי שלא, מסרטן. הוא התעקש שזה סרטן קיבה.
אמרתי לו שאני לא חושבת שזה היה בקיבה. הוא אמר שהוא כן בטוח (כי אחותו מתה מזה).
באיזשהו שלב אורנה פורת הגיעה וחנתה בחניון. כולה אומרת שיר (בחיי. היא שרה ופיזזה והעבירה אתי קטעים. אישה מאוד מעניינת) אחרי שהיא הולכת אני אומרת לבצלאל - "אתה יודע מי זאת ? זאת שחקנית נהדרת. היא מעולה" אז הוא מסתכל עליה ככה בהערכה. ומיד מעריך שהיא בת למעלה משבעים.
אני אומרת לו - "כן, איזו שחקנית נפלאה" אז הוא אומר לי ככה בכובד ראש - "אנשים כאלה אני מחבב".
אני אומרת לו - "היא גם זכתה בפרס ישראל". והוא שוב בשוק חייו.
(כן, פתאום הוא פעילת ויצ"ו - הכל אכפת לו) מסתכל איך היא מתרחקת הלוך וטפוף לכיוון סוזאן דלאל.
ואז אומר חצי לי חצי לעצמו - "הרבה כסף פרס ישראל, אה ?"
בשלב מסוים הגיע שוטר צעיר ולא ברור להגיד משהו על זה שאולי אין רישיון לחניון.
די ניערתי אותו ממני כשפתאום בצלאל התנפל עליו בקטע דרמטי ביותר -
"החניון הזה נותן חיים לכל השכונה ! זה החיים של השכונה !" (אני מניחה שהוא התכוון למחיה כלומר פרנסה וכנראה שלא התכוון לומר זאת לידי) בכל מקרה אמרתי לו אחר כך שזה היה מאוד יפה שהוא אמר ככה לשוטר (הרגשתי כמו בסרט קזבלן) אז הוא הסביר לי שזאת פרנסה גם בשבילי וגם לשלי וגם "ההוא"
(כנראה רון) וגם "הפועל" (אני מניחה שהכוונה למשה. אותו אחד שלראשו הוא דפק סלע עם החבר הקווקזי שלו רק לפני חודשיים). הריכוך הזה בגישה שלו והנוסטלגיה קשורים אולי לעניין שהוא מוכר את הבית והולך לגור בבת ים, אחרי 52 שנה בשכונה. אתמול כל המשמרת כאב לי הלב עליו והיום הוא התחיל לדבר אתי. מוזר.




לעירית
כדאי שתדעי
אחרייך הכל נובל
כשתלכי לעזאזל
ככה הרחוב הזה מתאבל
עלייך
כל היופי נוזל


2 תגובות:

  1. אחד הפוסטים היפים, אחת התמונות היפות, אבל הנעליים... ככה זה עבד ב-2003?

    השבמחק