יום ראשון 18.1.2004
אחרי האולפן, במונית. רגע אחרי שירד ושניה לפני שהתחלתי לבכות:
נהג: זמר חבר שלך ?
אני: הוא גיטריסט. אבל הוא לא חבר שלי
נהג: זמר חבר שלך ?
אני: הוא גיטריסט, אבל הוא לא חבר שלי. כמו שאתה מבין
נהג: ואת, גם גיטריסט ?
אני: אני זמרת
נהג: אה. זה אחלה מקצוע, לא ? כל הזמן שמחים
יום שלישי 20.1.2004
ושוב אני יושבת לי עם קפה הפוך וסיגריה של בוקר בפתח החניון, שבזי פינת הרב ש"ס. וחושבת על החיים. אתמול הבנתי שיש לי עוד הופעות גם בפברואר כך שעד סוף פברואר אני ממשיכה להופיע כל שבוע (ושבוע הבא שתי הופעות).
אני כל הזמן בחובות לחניון אבל לא נורא אני מסתדרת. איכשהו מצליחה לדחוף כל שבוע עוד משמרת או שתיים.
שוב עישנתי אתמול יותר מידי והאמת שזה בסך הכל לא עשה לי טוב. הרס עצמי מאבד באיזשהו שלב את חן הנעורים שלו (והנה אחד הנרקומנים עבר כאן עכשיו כדי להוכיח את הנקודה. אחד עם תספורת מחודדת ושתי שיניים בלבד בפה). לא לקחתי שום ספר והזמן זוחל לרגליי. איך שקט כאן מסביב. השכונה במצב כל כך רגוע. כבר הרבה זמן לא ראיתי אותה ככה. יותר כיף לעבוד באמצע השבוע מאשר בסופו. שוב אני נזכרת בכך. אוף, התחילו לבוא מכוניות.
נשים עם תינוקות זה עם שאני משתגעת ממנו. מחנכות וצודקות ונודניקיות קטנוניות. בא לי לקחת לה את התינוק ולתת אותו לזאבים שיגדלו אותו. מטומטמת.
אני צריכה ללמוד בעל פה את "נאום העורך דין" ששלי לימדה אותי כי כל הזמן אני מתבלבלת:
"לא רוצה לשלם ? בסדר. אבל אני צריכה להעביר את מספר המכונית שלך לבעל החניון ואז הוא שולח מכתב מעורך דין וזה עולה לך יותר" (160 שקל ? לשאול את שלי)
אחרי האולפן, במונית. רגע אחרי שירד ושניה לפני שהתחלתי לבכות:
נהג: זמר חבר שלך ?
אני: הוא גיטריסט. אבל הוא לא חבר שלי
נהג: זמר חבר שלך ?
אני: הוא גיטריסט, אבל הוא לא חבר שלי. כמו שאתה מבין
נהג: ואת, גם גיטריסט ?
אני: אני זמרת
נהג: אה. זה אחלה מקצוע, לא ? כל הזמן שמחים
יום שלישי 20.1.2004
ושוב אני יושבת לי עם קפה הפוך וסיגריה של בוקר בפתח החניון, שבזי פינת הרב ש"ס. וחושבת על החיים. אתמול הבנתי שיש לי עוד הופעות גם בפברואר כך שעד סוף פברואר אני ממשיכה להופיע כל שבוע (ושבוע הבא שתי הופעות).
אני כל הזמן בחובות לחניון אבל לא נורא אני מסתדרת. איכשהו מצליחה לדחוף כל שבוע עוד משמרת או שתיים.
שוב עישנתי אתמול יותר מידי והאמת שזה בסך הכל לא עשה לי טוב. הרס עצמי מאבד באיזשהו שלב את חן הנעורים שלו (והנה אחד הנרקומנים עבר כאן עכשיו כדי להוכיח את הנקודה. אחד עם תספורת מחודדת ושתי שיניים בלבד בפה). לא לקחתי שום ספר והזמן זוחל לרגליי. איך שקט כאן מסביב. השכונה במצב כל כך רגוע. כבר הרבה זמן לא ראיתי אותה ככה. יותר כיף לעבוד באמצע השבוע מאשר בסופו. שוב אני נזכרת בכך. אוף, התחילו לבוא מכוניות.
נשים עם תינוקות זה עם שאני משתגעת ממנו. מחנכות וצודקות ונודניקיות קטנוניות. בא לי לקחת לה את התינוק ולתת אותו לזאבים שיגדלו אותו. מטומטמת.
אני צריכה ללמוד בעל פה את "נאום העורך דין" ששלי לימדה אותי כי כל הזמן אני מתבלבלת:
"לא רוצה לשלם ? בסדר. אבל אני צריכה להעביר את מספר המכונית שלך לבעל החניון ואז הוא שולח מכתב מעורך דין וזה עולה לך יותר" (160 שקל ? לשאול את שלי)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה