דף עשרים ואחת

יום שני  12.7.2004

הי לילקה
בחניון. כל דאגותיי בעולם מצטמצמות כרגע לנושא של זבובים. כמה אני שונאת את הדבקות שלהם במטרה. לא מרפים. עוד פעם ועוד פעם. חשוב להם לרקוד לי על היד.
אתמול ראיתי אבא מחזיק תינוק בידיים, הולך בחניון וזה נראה לי נחמד לרגע (!) ויותר חמור:
מקודם הלכתי לפרוט כסף במכולת של אברם והיה שם אבא אחר עם ילדה קטנה שאכלה ארטיק וישבה על הדלפק. בת שנה וחצי בערך, אבל כבר לא תינוקת. הזכירה לי בלוק את נעמי שמר. עם עיניים כהות, חקרניות כאלה וגבות כהות. סופר ערנית ונבונה. כל כך קטנה וכבר 'טיפוס'. מצחיקה. וזה נפגש לי עם איזו מחשבה - כשהלכתי לחניון דימיינתי שיש לי ילדה ואני קוראת לה טוצ'קה ויום אחד כשהיא גדולה היא שואלת - איך יכולת לקרוא לי על שם כלבה ?
ואני, עם דמעות בעיניים צועקת עליה שבואי נקווה שאת תהיי שמינית מהאישיות שהכלבה הזאת הייתה! משהו כזה. מכמה בחינות עדיף שלא יהיה לי ילד. עדיף בשבילו.
ובקשר ללב הרחב שלך, שתעשי לילד שלך רגשות אשם שיבקר אותי כשאהיה זקנה ואספר לו את השטויות שלי על ימי הזוהר. קודם כל לא משנה בת כמה אני אהיה, אני בטח לא אהיה ערירית. בכל מקרה אם לא תיזהרי אני עלולה לספר לו על ימי הזוהר שלך אז שבי בשקט.
טוב, כל הדיבורים האלה על ילד הספיקו לי להיום. ילד מעל לכל הוא אחריות גדולה וניג'וס שאין לו סוף. ואני מאמינה שבגיל שישים (גם אם בטעות יהיה לי ילד) אני עדיין ארצה לספר רק על עצמי (ואשתעמם כשאדווח ביובש על הילדים שלי). לא, לא, לא. לא יהיו לי ילדים, זה מה שרציתי להגיד.

יום רביעי 21.7.2004
אני יודעת איך אני רוצה לקרוא לדיסק השני שלי : מתוק שחור 
אני רק מקווה שבסוף המיקסים כשאקשיב להקלטות זה עדיין יהיה רלוונטי. מה שאני רוצה מהדיסק הזה שיהיה מתוק ואפל, לא שקט דווקא. אבל אני רוצה להיות הדבר הכי מחוספס בהפקה הזאת ושכל השאר ישרת אותי (כי אני למעשה מלכת האופל) אוי ואבוי, גמרתי את הוויסקי. אני שיכורה כל כך. טוב, זה לא אשמתי, החניון ממיס לי את המוח. יש חומרים שבטמפרטורת רתיחה מתחילים להתפרק מבחינה כימית, זה מאוד מזכיר ריקבון. המוח שלי כנראה היה אחד מהם. עיסה כזאת של טיפשות נשארה לי בראש. אני צריכה ג'וינט עכשיו בטירוף. ואני צריכה כלב. איך אני אוהבת כלבים. בכל מקום אני רואה כלב שמוצא חן בעיני.




11 תגובות:

  1. אני משאיר כאן 2 שורות עם תגובה מוגזמת מאוד. הגופן בצבע לבן:


    למה אנשים מפחדים להגיב בבלוג?

    השבמחק
    תשובות
    1. כי זה יומן אישי.
      וטוב שבתמימותי באמת ניסיתי לפענח מה כתבת :))

      מחק
  2. מכיר את המונח speechless?
    זה הבלוג האהוב עלי ברשת כולה. מוצאת את עצמי מתחילה לפחד שייגמר לי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! זה באמת מתישהו יגמר. אני שמחה שלא רק אני חושבת על זה

      מחק
  3. אני קורא את הפרק הזה ודמעות עולות לי על איזה חנון ירושלמי הייתי (ועודני - למרות שאני גר ברמת גן) ...

    השבמחק
  4. חוץ מזה,
    מי זו לילקה ומה הקשר שלך אליה???

    השבמחק
    תשובות
    1. הבמאית והתסריטאית הגאונית לי גילת
      חברה הכי טובה שלי

      מחק
  5. היי שילה...
    קראתי את כל היומן חניון שלך עד כה...הרגת אותי מצחוק!!! (למרות שבהחלט עצוב בקטעים מסוימים :(( ...מקווה מקרב לב שהיום טוב לך יותר).

    אה,וזאת ההזדמנות שלי לכתוב לך בכללי...אני כבר שנים שומעת את המוזיקה שלך ואוהבת מאוד,במיוחד את השירים היותר רוקיסטים-כבדים.אני מוצאת שהמוזיקה שלך מאוד משחררת...אני חושבת כי את מבטאת את עצמך בחופשיות...בין אם זה בתחום של מיניות,שחרור אגרסיות,ביטוי עצב...דברים שפחות מקובל (לצערי) לבטא...לפעמים ממש זולגות לי דמעות כשאני מאזינה לשירים שלך,מרוב שזה אמיתי ומשחרר..
    גם ביומן החניון הזה כתבת בכנות האופיינית לך....מדהימה!!! העולם זקוק לעוד אנשים כמוך...


    השבמחק