יום רביעי 8.9.2004
מזג האוויר משתנה פה בימים האחרונים. אתמול למשל עוד היה חם אבל עם רוחות עזות. הלכתי עם ינקלה מהחניון דרך הים. פעם ראשונה שהוא פוגש את הקונספט הזה של ים. היה כל כך הרבה רוח ושקט כמו ביום הדין. הוא התרוצץ ואני הרהרתי.
אני עושה הרבה חשבונות נפש בימים אלה כתוצאה מהגמילה. אני נקייה 27 יום.
אני סופרת 26 כי, לא יודעת למה, מורידה לעצמי יום על מחשבות רעות.
השבוע האחרון היה מהבחינה הזאת (מכל בחינה, מה אני מסתובבת סחור סחור) סיוט.
היו לי כל מיני תופעות פיזיות נוראיות. אמרתי לעצמי - זה סמים קלים, זה הרי בעיקר סמים קלים, מה הקריז הזה עכשיו ? זאת התמכרות פסיכולוגית! אבל לא עזר לי.
כשלא יכולתי להרים את הראש. כשהרגשתי שאני הולכת למות. כשפתאום באו לי כל התופעות שקורות מתי שאתה בתקופה של עישון אינטנסיבי. ופתאום אתה מרגיש נורא ויודע שמגיע לך כי עישנת המון - ככה - רק שלא עישנתי בכלל. אז הרגשתי שלא מגיע לי.
וחוץ מזה שזה היה אפילו יותר גרוע מזה.
כאילו אני מסטולה מתה רק בלי החיוך האווילי - נתקלתי בדברים, הרגשתי שהראש שלי מעורפל, חוסר ביטחון ברמה קיצונית, כאבי ראש כאילו אני מיובשת ודיכאון פסיכי. המחשבה היחידה שהצליחה לגרום לי לזוז היא הבטחה שקרית שהבטחתי לעצמי שעוד מעט אני אעשן. רק אני אעשה משהו ואז אעשן. רק אצא עם ינקלה שמבקש, ואחרי זה ג'וינט הפרס. וכמובן בלי שום פרס.
לפני כמה ימים הייתי בפגישת NA והיו מעט אנשים אז גם דיברתי קצת (יצאתי לחמנייה טרייה כי אפילו לא הייתי מסוגלת להגיד שאני מכורה. אמרתי כמו איזה מתחכמת - "אני שילה וכנראה שאני מכורה" במקום "שילה, מכורה" כמו שצריך להגיד) אמרתי שנורא קשה לי ושאני לא מבינה, זה סך הכל סמים קלים, מאיפה כל הקושי הזה.
פתאום מסתבר שהתימנייה שנמצאת שם כבר שנים היא אפילו עוד יותר ממני, הסם שהיא נגמלת ממנו הוא גראס בלבד. והיא מדברת במושגים האלה 'להשתמש' 'הסתייגויות' 'ניקיון'. ואחת אחרת נגמלת בכלל מכדורים משככי כאבים. פתאום הדבר הזה נהיה נושא ואיזה אחד אמר שאצלנו (...) אין חומר קל, חומר קשה. זה אתה שקשה. כי יש מחלה של התמכרות אז זה לא משנה גם אם התמכרת לבמבה.
ולי יש בראש כל מיני הפרעות.
יש אחד חכם שקוראים לו ניסים שלקח אותי קצת תחת חסותו. יש לי את הטלפון שלו ואני אמורה להתקשר בכל שעה אם קשה לי. בלילה הקודם (לא אתמול, שלשום) טיפסתי על הקירות ולא יכולתי להתקשר. בכל מקרה הוא אמר לי משהו יפה - 'מחשבות זה כמו אורחים. יש אורח טוב ויש אורח רע. אבל המארח מקבל את כולם'
אז אחת האורחות החרא היא המחשבה - עוד לא התנסיתי מספיק. בסדר - יש לי מחלת התמכרות ?
אני עוד לא מוכנה. עוד לא בוגרת מספיק בשביל להחלים. אני רוצה ליהנות (כאילו שרק מסמים אני יכולה ליהנות בחיים ובלי סמים לא יכולה. אני יכולה 'להעביר' את החיים אולי אבל לא ליהנות בשום רגע). למחשבה הזאת נחת הדיסק ששיר שלחה לי עם בנאדם יפה ומוכשר שעושה הירואין ועושה מזה דגל. לי אפילו אין את הדגל היפה שלו.
אני לומדת על עצמי הרבה דברים שידעתי כבר ושכחתי כמו שאני לא בן אדם עצבני אלא חמום מוח. כל דבר מרעיש אותי. אין עיקר וטפל. הכל עובר דרכי ונכנס למערכת הלופים. אני מתעמקת בהכול. החשיש והגראס נתנו לי איזה מענה בקטע הזה. לא שהגעתי אי פעם לרמה של סבבי בבי. אבל זה עזר לי להיות יותר קהה מול דברים. לא חשופה ורגישה (לעצמי, כמובן) בצורה קיצונית, כמו שאני.
עוד מחשבה חרא היא שמתי שאני מעשנת סמים, אני לא צריכה סמים. בטח גם לא סמים אחרים. אבל כשאני נקייה פתאום כל האופציות נפתחות. בניסיון לברוח מהסחיות פתאום הכל בא בחשבון. גם הירואין. זה לא יקר. ואז אני חושבת שעדיף לי (אה-הא) לעשן את הגראס שלי ובכך לדכא את הטוקסיקומניה הזאת. קיבלתי את הדיסק משיר וזאת המחשבה העיקרית שהסתובבה לי בראש - הנה תראי אותך, את מתגרה מהירואין. עדיף שתעשני ולא תגיעי לשיא הנומך (כמובן שיש יותר נמוך אבל לא הרבה ושילה די כבר). אני לומדת לזהות את המחשבות האלה, כשהמוח מתגייס לתת לי אישור רסמי לחזור לסורי. אתמול היה אחד שסיפר שהמוח אומר לו (כולם מדברים על מה שהמוח אומר להם ומתעתע בהם) אתה מרגיש חרא, גם אז הרגשת חרא. אבל לפחות היה לך את הסם שעשה לך טוב.
או עוד מחשבה - איזה מישהי אמרה שם (נקייה כבר איזה שלוש שנים) שלפעמים היא לא מצליחה לעשות עם היום הנקי שלה שום דבר. חוסר יעילות טוטאלי. הדבר היחיד זה רק שהיא הצליחה להחזיק עוד יום נקי ומבחינתה זה בסדר. כי זה הדבר החשוב ביותר.
יש עניין של סדרי עדיפויות. כולם אמרו שבסדר העדיפויות שלהם הכי חשוב זה להישאר נקי. היה אחד שאמר - לא ראיתי את הבן שלי ולא דיברתי אתו כבר שלושה חדשים אבל זה בסדר מצידי כי אני נקי. ואחד אחר, נורא מוזר אמר - גם אם אימא שלי תמות אני לא אחזור להשתמש. והמשיך לדבר. חשבתי וואו משהו קיצוני, איך הוא אומר את זה ככה בלי חס וחלילה. ואז הוא פתאום - אני ארצח את אימא שלי ולא אשתמש. ואחר כך מספר שמי שמשתמש בא לו להרוג אותו, ואחותו ואימא שלו כנראה משתמשות והוא ישחט אותן ולא ישתמש. הפחיד אותי הדפוק הזה.
אז אני אומרת לעצמי - אני לא יכולה להרשות לעצמי יום שכל מה שעשיתי בו זה נשארתי נקייה. לי זה לא מספיק טוב. עדיף לי כבר לעשן את הכמה שכטות שלי ולא להתמודד עם כל החרא שלי. זה כבר כמה שנים שלא הייתי נקייה כל כך הרבה זמן כמו עכשיו.
או עוד מחשבה מתעתעת - אני אבחר יום פעם בשבועיים שלושה שבו מותר לי לעשן כאוות נפשי. ואז בכל שאר הזמן יהיה לי קל להישאר נקייה כי אחכה ליום הזה. ואז אני אומרת לעצמי- כן, אבל בדיוק כזה דבר ניסיתי לעשות בכל השנה וחצי שעברה מאז שהלכתי עם לילקה לאן איי, ולא הלך לי. למה שעכשיו כן ילך ?
ככל שאני רוצה את זה יותר, כך אני חייבת להודות בפני עצמי שאני רוצה את זה יותר מידי.
עכשיו לעשן ולו שכטה זה כמו לאכזב את עצמי מאוד. זה לא כמו לעשן בכיף שלי. לא יהיה לי כיף לעשן עכשיו. בכלל אני לא רואה את הכיף בסמים. אקסטאזי או דברים כאלה, אנשים שמתלהבים מזה. נראה לי ילדותי ונורמטיבי להתלהב ככה. כיף להם. בשבילי זה תרופה. אני תמיד תמיד חיפשתי תרופה. לא ריגושים רק לטיפה מרגיעה.
להאזנה לשיר 'זמן אור' לחץ כאן
מזג האוויר משתנה פה בימים האחרונים. אתמול למשל עוד היה חם אבל עם רוחות עזות. הלכתי עם ינקלה מהחניון דרך הים. פעם ראשונה שהוא פוגש את הקונספט הזה של ים. היה כל כך הרבה רוח ושקט כמו ביום הדין. הוא התרוצץ ואני הרהרתי.
אני עושה הרבה חשבונות נפש בימים אלה כתוצאה מהגמילה. אני נקייה 27 יום.
אני סופרת 26 כי, לא יודעת למה, מורידה לעצמי יום על מחשבות רעות.
השבוע האחרון היה מהבחינה הזאת (מכל בחינה, מה אני מסתובבת סחור סחור) סיוט.
היו לי כל מיני תופעות פיזיות נוראיות. אמרתי לעצמי - זה סמים קלים, זה הרי בעיקר סמים קלים, מה הקריז הזה עכשיו ? זאת התמכרות פסיכולוגית! אבל לא עזר לי.
כשלא יכולתי להרים את הראש. כשהרגשתי שאני הולכת למות. כשפתאום באו לי כל התופעות שקורות מתי שאתה בתקופה של עישון אינטנסיבי. ופתאום אתה מרגיש נורא ויודע שמגיע לך כי עישנת המון - ככה - רק שלא עישנתי בכלל. אז הרגשתי שלא מגיע לי.
וחוץ מזה שזה היה אפילו יותר גרוע מזה.
כאילו אני מסטולה מתה רק בלי החיוך האווילי - נתקלתי בדברים, הרגשתי שהראש שלי מעורפל, חוסר ביטחון ברמה קיצונית, כאבי ראש כאילו אני מיובשת ודיכאון פסיכי. המחשבה היחידה שהצליחה לגרום לי לזוז היא הבטחה שקרית שהבטחתי לעצמי שעוד מעט אני אעשן. רק אני אעשה משהו ואז אעשן. רק אצא עם ינקלה שמבקש, ואחרי זה ג'וינט הפרס. וכמובן בלי שום פרס.
לפני כמה ימים הייתי בפגישת NA והיו מעט אנשים אז גם דיברתי קצת (יצאתי לחמנייה טרייה כי אפילו לא הייתי מסוגלת להגיד שאני מכורה. אמרתי כמו איזה מתחכמת - "אני שילה וכנראה שאני מכורה" במקום "שילה, מכורה" כמו שצריך להגיד) אמרתי שנורא קשה לי ושאני לא מבינה, זה סך הכל סמים קלים, מאיפה כל הקושי הזה.
פתאום מסתבר שהתימנייה שנמצאת שם כבר שנים היא אפילו עוד יותר ממני, הסם שהיא נגמלת ממנו הוא גראס בלבד. והיא מדברת במושגים האלה 'להשתמש' 'הסתייגויות' 'ניקיון'. ואחת אחרת נגמלת בכלל מכדורים משככי כאבים. פתאום הדבר הזה נהיה נושא ואיזה אחד אמר שאצלנו (...) אין חומר קל, חומר קשה. זה אתה שקשה. כי יש מחלה של התמכרות אז זה לא משנה גם אם התמכרת לבמבה.
ולי יש בראש כל מיני הפרעות.
יש אחד חכם שקוראים לו ניסים שלקח אותי קצת תחת חסותו. יש לי את הטלפון שלו ואני אמורה להתקשר בכל שעה אם קשה לי. בלילה הקודם (לא אתמול, שלשום) טיפסתי על הקירות ולא יכולתי להתקשר. בכל מקרה הוא אמר לי משהו יפה - 'מחשבות זה כמו אורחים. יש אורח טוב ויש אורח רע. אבל המארח מקבל את כולם'
אז אחת האורחות החרא היא המחשבה - עוד לא התנסיתי מספיק. בסדר - יש לי מחלת התמכרות ?
אני עוד לא מוכנה. עוד לא בוגרת מספיק בשביל להחלים. אני רוצה ליהנות (כאילו שרק מסמים אני יכולה ליהנות בחיים ובלי סמים לא יכולה. אני יכולה 'להעביר' את החיים אולי אבל לא ליהנות בשום רגע). למחשבה הזאת נחת הדיסק ששיר שלחה לי עם בנאדם יפה ומוכשר שעושה הירואין ועושה מזה דגל. לי אפילו אין את הדגל היפה שלו.
אני לומדת על עצמי הרבה דברים שידעתי כבר ושכחתי כמו שאני לא בן אדם עצבני אלא חמום מוח. כל דבר מרעיש אותי. אין עיקר וטפל. הכל עובר דרכי ונכנס למערכת הלופים. אני מתעמקת בהכול. החשיש והגראס נתנו לי איזה מענה בקטע הזה. לא שהגעתי אי פעם לרמה של סבבי בבי. אבל זה עזר לי להיות יותר קהה מול דברים. לא חשופה ורגישה (לעצמי, כמובן) בצורה קיצונית, כמו שאני.
עוד מחשבה חרא היא שמתי שאני מעשנת סמים, אני לא צריכה סמים. בטח גם לא סמים אחרים. אבל כשאני נקייה פתאום כל האופציות נפתחות. בניסיון לברוח מהסחיות פתאום הכל בא בחשבון. גם הירואין. זה לא יקר. ואז אני חושבת שעדיף לי (אה-הא) לעשן את הגראס שלי ובכך לדכא את הטוקסיקומניה הזאת. קיבלתי את הדיסק משיר וזאת המחשבה העיקרית שהסתובבה לי בראש - הנה תראי אותך, את מתגרה מהירואין. עדיף שתעשני ולא תגיעי לשיא הנומך (כמובן שיש יותר נמוך אבל לא הרבה ושילה די כבר). אני לומדת לזהות את המחשבות האלה, כשהמוח מתגייס לתת לי אישור רסמי לחזור לסורי. אתמול היה אחד שסיפר שהמוח אומר לו (כולם מדברים על מה שהמוח אומר להם ומתעתע בהם) אתה מרגיש חרא, גם אז הרגשת חרא. אבל לפחות היה לך את הסם שעשה לך טוב.
או עוד מחשבה - איזה מישהי אמרה שם (נקייה כבר איזה שלוש שנים) שלפעמים היא לא מצליחה לעשות עם היום הנקי שלה שום דבר. חוסר יעילות טוטאלי. הדבר היחיד זה רק שהיא הצליחה להחזיק עוד יום נקי ומבחינתה זה בסדר. כי זה הדבר החשוב ביותר.
יש עניין של סדרי עדיפויות. כולם אמרו שבסדר העדיפויות שלהם הכי חשוב זה להישאר נקי. היה אחד שאמר - לא ראיתי את הבן שלי ולא דיברתי אתו כבר שלושה חדשים אבל זה בסדר מצידי כי אני נקי. ואחד אחר, נורא מוזר אמר - גם אם אימא שלי תמות אני לא אחזור להשתמש. והמשיך לדבר. חשבתי וואו משהו קיצוני, איך הוא אומר את זה ככה בלי חס וחלילה. ואז הוא פתאום - אני ארצח את אימא שלי ולא אשתמש. ואחר כך מספר שמי שמשתמש בא לו להרוג אותו, ואחותו ואימא שלו כנראה משתמשות והוא ישחט אותן ולא ישתמש. הפחיד אותי הדפוק הזה.
אז אני אומרת לעצמי - אני לא יכולה להרשות לעצמי יום שכל מה שעשיתי בו זה נשארתי נקייה. לי זה לא מספיק טוב. עדיף לי כבר לעשן את הכמה שכטות שלי ולא להתמודד עם כל החרא שלי. זה כבר כמה שנים שלא הייתי נקייה כל כך הרבה זמן כמו עכשיו.
או עוד מחשבה מתעתעת - אני אבחר יום פעם בשבועיים שלושה שבו מותר לי לעשן כאוות נפשי. ואז בכל שאר הזמן יהיה לי קל להישאר נקייה כי אחכה ליום הזה. ואז אני אומרת לעצמי- כן, אבל בדיוק כזה דבר ניסיתי לעשות בכל השנה וחצי שעברה מאז שהלכתי עם לילקה לאן איי, ולא הלך לי. למה שעכשיו כן ילך ?
ככל שאני רוצה את זה יותר, כך אני חייבת להודות בפני עצמי שאני רוצה את זה יותר מידי.
עכשיו לעשן ולו שכטה זה כמו לאכזב את עצמי מאוד. זה לא כמו לעשן בכיף שלי. לא יהיה לי כיף לעשן עכשיו. בכלל אני לא רואה את הכיף בסמים. אקסטאזי או דברים כאלה, אנשים שמתלהבים מזה. נראה לי ילדותי ונורמטיבי להתלהב ככה. כיף להם. בשבילי זה תרופה. אני תמיד תמיד חיפשתי תרופה. לא ריגושים רק לטיפה מרגיעה.
להאזנה לשיר 'זמן אור' לחץ כאן
שילה. כל הכבוד לך!! באמת מדהימה
השבמחקמקסימה שכומתך! יומן מרגש.נעמה.
השבמחקתודה רבה :)
השבמחק