יום רביעי 1.9.2004
זה כבר יום שני ברציפות שאני הולכת לאן איי ו'נקיה' כבר 20 יום.
מה זה מבולבלת, זה כל כך מוזר! מצד אחד אני מתנשאת, חושבת לעצמי - טוב, אני לא בליגה הזאת. אלה היו 'משתמשים' אני בתחום הלגיטימי. מצד שני אני כבר כמה ימים בתשוקה מטורפת לסמים. מטורפת, אני משתגעת. בא לי לפוצץ הכל. הכל ! להגיד לליליאן שתעזוב אותי בשקט. מלחיץ אותי לא לעשן בכלל. מלחיץ אותי פחד. אני נשבעת, אני מתחילה להשתגע. לא בא לי את ה'נקיון' הזה. "אלי! תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם! אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים" חרא. קשה לי נורא. בא לי ים של חשיש! בא לי ג'ראס! בא לי סופר סקאנק! בא לי ווייט ווידואו! הנה, לא בא לי סמים קשים. מה סך הכל ביקשתי ?
יום שישי 3.9.2004
הי לילקה. הערב בתשע וחצי אני הולכת שוב ל-NA. חשוב לי מאוד להצליח בדבר הזה. יש לי כבר 22 יום של 'ניקיון ושלווה'. העובדה שנורא קשה לי עכשיו מתקשרת לאינפורמציה הבאה - שלושה שבועות הוא הזמן שלוקח למחזור הדם להתנקות מהסם (מישהו אמר לי). בשנה האחרונה מחאתי לעצמי כפיים על זה שאני לא מעשנת כל הזמן ולא על בסיס יומיומי אלא רק מידי פעם לעתים רחוקות. כנראה שלא כל כך רחוקות כמו שלושה שבועות. ושוב - ג'וינט אחד בשלושה שבועות זה לא נורא. הבעיה אתי שאין ג'וינט אחד.
יש באן איי קטעים מצחיקים אבל האמת שהימים האחרונים נורא קשים לי והדבר האחרון שיש לי זה ממש חוש הומור. אכתוב לך בכל זאת כמה דברים שקצת שעשעו אותי:
יש אחד, אני חושבת שקוראים לו 'שלמה ואני מכור' (אוהבים אותך!) נקי כבר שלוש שנים ושלוש עשרה יום (לפני יומיים פשוט זה היה 11 יום) יש לו שיער לבן עד הכתפיים, מעט מאוד שיניים בפה ומבט של לטאה בשמש. קול צרוד וקצת צפצפני של נרקומן שעכשיו לקח מנה. כולל פאוזות ארוכות עם עיניים עצומות. ובאופן כללי הוא זקן.
בפגישה הראשונה שהייתי, הנושא היה 'חוסר אונים' והיו כל מיני סיפורים של 'חברים' איך הם "מפעילים חוסר אונים" במצבים בחיים שבא להם לפוצץ איזה בן אדם ואיך הם מתגברים על עצמם ומבליגים. כל מיני דוגמאות. ואז הוא פתאום אומר (אחרי שהציג את עצמו וכולם אוהבים אותו) "מדברים פה על חוסר אונים. חוסר אונים זה שאין אונים. עכשיו, אני מטבעי כזה" זה הצחיק אותי. אחר כך הוא נאם שעה על זה שיש מצבים שהוא חסר אונים ויש מצבים שהוא לא חסר אונים.
עוד דבר - הייתה איזה אחת שישבה בצד ונראתה נורא סובלת, שכחתי את שמה. כשהיא דיברה היו לה דמעות בעיניים. גם כשהיא ניסתה להצחיק היה נראה שעוד שנייה היא בוכה. נראית חוזרת בתשובה. אה, היא גם בעצם באמת אמרה שהיא אוהבת את אלוהים ואסירת תודה (שזה גם היה הנושא של יום אחרי זה - אסירות תודה) שאלוהים בחיים שלה.
אבל כשהיא התחילה לדבר אני הייתי בשוק כי היא אמרה (הייתי בטוחה -) "אני רוצה קודם כל להגיד שאני מזדיינת עם החבר" ומשם המשיכה לקשקש על אלוהים ועל אבא שלה וכמה קשה, ושהיא רוצה להתחתן ולחיות חיים נורמליים ושהיא, עם כל השכל שלה ושהיא למדה וכו'
וכל השאר אדישים, מקשיבים ובוהים. ואני אומרת לעצמי - מה קורה פה ? היא אמרה להם שהיא מזדיינת עם החבר שלה. והם, שנראים לי גם חרמנים (אחול בלוע) מה זה ?!
רק כעבור שעות בלילה, פתאום קלטתי שהיא אמרה - מזדהית (כלומר מזדהה) עם מה שה'חבר' בקבוצה אמר רגע לפני כן.
וגם כמובן אורה נמצאת שם. ביום הראשון היה לה מצב רוח ממש טוב (היא גם נראתה נהדר. בטח יחסית לאיך שנראתה לפני שנה וחצי) והיא דיברה את הדיבורים האניגמטיים שלה - "אני רוצה להודות לאלוהים, אני נמצאת עכשיו בתקופה שאני רוצה המון דברים כאן ועכשיו. הרבה פנטאז᷾יות. אבל אני יודעת שכל הפנטאז᷾יות האלה, זה לא מתאים לתקופה. אז אני רוצה לבקש מאלוהים"... בלה בלה בלה...
למחרת היה לה מצב רוח שחור. לא הבנתי כבר שום דבר שהיא אמרה חוץ מאשר "להרגיש כאב. ואני אפילו נהנית מזה. מה שפעם לא היה לי כי הייתי עושה הכל רק לא להרגיש" אני כמובן בטוחה לגמרי שהיא מאזוכיסטית במיטה שחבל על הזמן ומזדיינת עם 'חברים' מהקבוצה.
ביום השני היה אחד שדיבר והוא בחור יפה מדהים, גם נראה נורא צעיר. היה לו קצת טון של צפוני אבל מה שהוא אמר נורא זעזע אותי. עד כדי כך שאחרי שהוא דיבר רציתי ללכת. נתתי לחבר הבא לגמור את הדברים שלו (לא יפה ללכת באמצע כשמישהו משתפך) ואז הלכתי די שבורה. גם כל כך רציתי לעשן שזה היה בלתי נסבל לשבת שם עוד רגע אחד.
זה כבר יום שני ברציפות שאני הולכת לאן איי ו'נקיה' כבר 20 יום.
מה זה מבולבלת, זה כל כך מוזר! מצד אחד אני מתנשאת, חושבת לעצמי - טוב, אני לא בליגה הזאת. אלה היו 'משתמשים' אני בתחום הלגיטימי. מצד שני אני כבר כמה ימים בתשוקה מטורפת לסמים. מטורפת, אני משתגעת. בא לי לפוצץ הכל. הכל ! להגיד לליליאן שתעזוב אותי בשקט. מלחיץ אותי לא לעשן בכלל. מלחיץ אותי פחד. אני נשבעת, אני מתחילה להשתגע. לא בא לי את ה'נקיון' הזה. "אלי! תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם! אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים" חרא. קשה לי נורא. בא לי ים של חשיש! בא לי ג'ראס! בא לי סופר סקאנק! בא לי ווייט ווידואו! הנה, לא בא לי סמים קשים. מה סך הכל ביקשתי ?
יום שישי 3.9.2004
הי לילקה. הערב בתשע וחצי אני הולכת שוב ל-NA. חשוב לי מאוד להצליח בדבר הזה. יש לי כבר 22 יום של 'ניקיון ושלווה'. העובדה שנורא קשה לי עכשיו מתקשרת לאינפורמציה הבאה - שלושה שבועות הוא הזמן שלוקח למחזור הדם להתנקות מהסם (מישהו אמר לי). בשנה האחרונה מחאתי לעצמי כפיים על זה שאני לא מעשנת כל הזמן ולא על בסיס יומיומי אלא רק מידי פעם לעתים רחוקות. כנראה שלא כל כך רחוקות כמו שלושה שבועות. ושוב - ג'וינט אחד בשלושה שבועות זה לא נורא. הבעיה אתי שאין ג'וינט אחד.
יש באן איי קטעים מצחיקים אבל האמת שהימים האחרונים נורא קשים לי והדבר האחרון שיש לי זה ממש חוש הומור. אכתוב לך בכל זאת כמה דברים שקצת שעשעו אותי:
יש אחד, אני חושבת שקוראים לו 'שלמה ואני מכור' (אוהבים אותך!) נקי כבר שלוש שנים ושלוש עשרה יום (לפני יומיים פשוט זה היה 11 יום) יש לו שיער לבן עד הכתפיים, מעט מאוד שיניים בפה ומבט של לטאה בשמש. קול צרוד וקצת צפצפני של נרקומן שעכשיו לקח מנה. כולל פאוזות ארוכות עם עיניים עצומות. ובאופן כללי הוא זקן.
בפגישה הראשונה שהייתי, הנושא היה 'חוסר אונים' והיו כל מיני סיפורים של 'חברים' איך הם "מפעילים חוסר אונים" במצבים בחיים שבא להם לפוצץ איזה בן אדם ואיך הם מתגברים על עצמם ומבליגים. כל מיני דוגמאות. ואז הוא פתאום אומר (אחרי שהציג את עצמו וכולם אוהבים אותו) "מדברים פה על חוסר אונים. חוסר אונים זה שאין אונים. עכשיו, אני מטבעי כזה" זה הצחיק אותי. אחר כך הוא נאם שעה על זה שיש מצבים שהוא חסר אונים ויש מצבים שהוא לא חסר אונים.
עוד דבר - הייתה איזה אחת שישבה בצד ונראתה נורא סובלת, שכחתי את שמה. כשהיא דיברה היו לה דמעות בעיניים. גם כשהיא ניסתה להצחיק היה נראה שעוד שנייה היא בוכה. נראית חוזרת בתשובה. אה, היא גם בעצם באמת אמרה שהיא אוהבת את אלוהים ואסירת תודה (שזה גם היה הנושא של יום אחרי זה - אסירות תודה) שאלוהים בחיים שלה.
אבל כשהיא התחילה לדבר אני הייתי בשוק כי היא אמרה (הייתי בטוחה -) "אני רוצה קודם כל להגיד שאני מזדיינת עם החבר" ומשם המשיכה לקשקש על אלוהים ועל אבא שלה וכמה קשה, ושהיא רוצה להתחתן ולחיות חיים נורמליים ושהיא, עם כל השכל שלה ושהיא למדה וכו'
וכל השאר אדישים, מקשיבים ובוהים. ואני אומרת לעצמי - מה קורה פה ? היא אמרה להם שהיא מזדיינת עם החבר שלה. והם, שנראים לי גם חרמנים (אחול בלוע) מה זה ?!
רק כעבור שעות בלילה, פתאום קלטתי שהיא אמרה - מזדהית (כלומר מזדהה) עם מה שה'חבר' בקבוצה אמר רגע לפני כן.
וגם כמובן אורה נמצאת שם. ביום הראשון היה לה מצב רוח ממש טוב (היא גם נראתה נהדר. בטח יחסית לאיך שנראתה לפני שנה וחצי) והיא דיברה את הדיבורים האניגמטיים שלה - "אני רוצה להודות לאלוהים, אני נמצאת עכשיו בתקופה שאני רוצה המון דברים כאן ועכשיו. הרבה פנטאז᷾יות. אבל אני יודעת שכל הפנטאז᷾יות האלה, זה לא מתאים לתקופה. אז אני רוצה לבקש מאלוהים"... בלה בלה בלה...
למחרת היה לה מצב רוח שחור. לא הבנתי כבר שום דבר שהיא אמרה חוץ מאשר "להרגיש כאב. ואני אפילו נהנית מזה. מה שפעם לא היה לי כי הייתי עושה הכל רק לא להרגיש" אני כמובן בטוחה לגמרי שהיא מאזוכיסטית במיטה שחבל על הזמן ומזדיינת עם 'חברים' מהקבוצה.
ביום השני היה אחד שדיבר והוא בחור יפה מדהים, גם נראה נורא צעיר. היה לו קצת טון של צפוני אבל מה שהוא אמר נורא זעזע אותי. עד כדי כך שאחרי שהוא דיבר רציתי ללכת. נתתי לחבר הבא לגמור את הדברים שלו (לא יפה ללכת באמצע כשמישהו משתפך) ואז הלכתי די שבורה. גם כל כך רציתי לעשן שזה היה בלתי נסבל לשבת שם עוד רגע אחד.
מעלה לי שאלה רצינית לאיזה A אני צריך ללכת
השבמחקSCA שזה Self-Criticism Anonymous
או CA שזה Cowards Anonymous
למרות תקופות ניקיון ארוכות ...