יום שני 30.8.2004
אתמול המוכרת בחנות חיות בשבזי אמרה לי שינקלה מפונק. (כי הוא לא אוהב את הבפאלו המזדיין שלה ואין לה אוזן של טלה) נפגעתי מאוד ולכן היום הוא צריך להסתפק אך ורק באוכל היבש שהוא שונא. אני שומעת אותו מסתפק. איזה כיף כי מקודם הוא עשה שביתת רעב לרגע, הרג בובת ארנב ופיזר את המילוי שלה בכל החניון. אה, חזר לארנב.
ליליאן עשתה לי שיחות קשות בנושא הסמים שלי. היא שמה לב שכל כמה ימים יש את הנפילה שלי שנמשכת כמה ימים שבהם אין עם מי לדבר. ושכנעה אותי דרך כל הגוונים של הלחץ הפסיכולוגי שאפשר לתאר, כולל אכזבות ואיומים בסגנון - "בפעם הבאה שאת מעשנת תדעי שאת יכולה להמשיך לעשן, פשוט תמשיכי לעשן ותישאי בתוצאות" המסתוריות! היא לא אמרה לי מפורשות שתפסיק לנהל אותי אבל כן אמרה שלא תעלה אותי להופיע כל עוד אני מבחינתה מכורה. ושהיא עייפה מזה כבר.
בקיצור הבטחתי והחלטתי שאני הולכת לאן איי!!!
זה מלחיץ אותי נורא. מילא כשלילקה הייתה כאן, אז זה היה כיפי וצחוקים, אבל לבד ?!
זה כבר יותר משנה וחצי מאז לילקה לקחה אותי לאן איי בפעם הראשונה. אבל הרי תוך יומיים שלושה פרשתי עם החלטה יפה - אני יכולה ואני אפסיק לבד. אם נתעלם לרגע מאינספור הפעמים שעישנתי מאז עם אנשים אחרים, או שתיתי עד לא ידע, או כדורי שינה שלקחתי בסתר רק בשביל להיות מטושטשת, או הכדורים הממריצים שעוזרים לרזות אבל גם עושים מצב רוח עליז, או סיגריות מחוזקות בשורה של קוק שאני שונאת. שונאת גם את הריח. יש לזה השפעה הפוכה מקוק שמסניפים. יותר דומה להירואין רק שזה מתחיל לאט. צלילות כאלה מגעילות. אבל אם יש אני מעשנת בלי לשאול את עצמי שום שאלה. שזה נניח דבר קטן (ועכשיו פתאום גם זה כבר נשמע לי לא דבר קטן) אחרי שנה וחצי ההפסקה הזאת לא נראית טוב.
פגשתי את דניאל ליד החניון אתמול (דנה עברה לגור בשכונה) וסיפרתי לו שאני הולכת ביום שלישי לאן איי. הוא הבטיח שיבוא אתי לפעם הראשונה. אתמול זה נשמע לי מרגיע. עכשיו גם זה מלחיץ אותי. אני לא יודעת למה אני כל כך לחוצה מזה. סך הכל בעניין של להפסיק לעשן אני משוכנעת לגמרי. איפה שהוא גם יודעת שליליאן צודקת. בחנתי את ההתנהגות שלי בפרח האחרון שהתגלגל אלי. ראיתי איך אני לא מרפה ממנו ואם היה לי 'אאונס' טוב אז גם ממנו לא הייתי מרפה משום דבר לא הייתי מרפה עד שהייתי גומרת אותו או יותר נכון כמעט גומרת אותו. גם עכשיו יש לי עוד קצת לשעת חירום.
אוף חם לי פה יש לי עוד ארבע שעות וחמישים דקות.
אני יודעת (בעקבות השיחה עם ליליאן במיוחד) שזה שאני שונאת סמים זה חדשות ישנות. זאת הגישה שלי שהולכת ומקצינה מנפילה לנפילה.
ליליאן אמרה לי - ההבדל בינך לבין דניאל שהוא יכול לעשן ביום שישי עם חברים וביום ראשון הוא חוזר לעבודה והכל בסדר. את מתחילה לעשן ביום שישי ואז עד יום שישי הבא את בחלומות שלך.
אני יודעת שזה נכון וכבר הבנתי שאני לא רוצה יותר. זאת התחלה טובה.
בשביל ההמשך אני צריכה עזרה.
אתמול המוכרת בחנות חיות בשבזי אמרה לי שינקלה מפונק. (כי הוא לא אוהב את הבפאלו המזדיין שלה ואין לה אוזן של טלה) נפגעתי מאוד ולכן היום הוא צריך להסתפק אך ורק באוכל היבש שהוא שונא. אני שומעת אותו מסתפק. איזה כיף כי מקודם הוא עשה שביתת רעב לרגע, הרג בובת ארנב ופיזר את המילוי שלה בכל החניון. אה, חזר לארנב.
ליליאן עשתה לי שיחות קשות בנושא הסמים שלי. היא שמה לב שכל כמה ימים יש את הנפילה שלי שנמשכת כמה ימים שבהם אין עם מי לדבר. ושכנעה אותי דרך כל הגוונים של הלחץ הפסיכולוגי שאפשר לתאר, כולל אכזבות ואיומים בסגנון - "בפעם הבאה שאת מעשנת תדעי שאת יכולה להמשיך לעשן, פשוט תמשיכי לעשן ותישאי בתוצאות" המסתוריות! היא לא אמרה לי מפורשות שתפסיק לנהל אותי אבל כן אמרה שלא תעלה אותי להופיע כל עוד אני מבחינתה מכורה. ושהיא עייפה מזה כבר.
בקיצור הבטחתי והחלטתי שאני הולכת לאן איי!!!
זה מלחיץ אותי נורא. מילא כשלילקה הייתה כאן, אז זה היה כיפי וצחוקים, אבל לבד ?!
זה כבר יותר משנה וחצי מאז לילקה לקחה אותי לאן איי בפעם הראשונה. אבל הרי תוך יומיים שלושה פרשתי עם החלטה יפה - אני יכולה ואני אפסיק לבד. אם נתעלם לרגע מאינספור הפעמים שעישנתי מאז עם אנשים אחרים, או שתיתי עד לא ידע, או כדורי שינה שלקחתי בסתר רק בשביל להיות מטושטשת, או הכדורים הממריצים שעוזרים לרזות אבל גם עושים מצב רוח עליז, או סיגריות מחוזקות בשורה של קוק שאני שונאת. שונאת גם את הריח. יש לזה השפעה הפוכה מקוק שמסניפים. יותר דומה להירואין רק שזה מתחיל לאט. צלילות כאלה מגעילות. אבל אם יש אני מעשנת בלי לשאול את עצמי שום שאלה. שזה נניח דבר קטן (ועכשיו פתאום גם זה כבר נשמע לי לא דבר קטן) אחרי שנה וחצי ההפסקה הזאת לא נראית טוב.
פגשתי את דניאל ליד החניון אתמול (דנה עברה לגור בשכונה) וסיפרתי לו שאני הולכת ביום שלישי לאן איי. הוא הבטיח שיבוא אתי לפעם הראשונה. אתמול זה נשמע לי מרגיע. עכשיו גם זה מלחיץ אותי. אני לא יודעת למה אני כל כך לחוצה מזה. סך הכל בעניין של להפסיק לעשן אני משוכנעת לגמרי. איפה שהוא גם יודעת שליליאן צודקת. בחנתי את ההתנהגות שלי בפרח האחרון שהתגלגל אלי. ראיתי איך אני לא מרפה ממנו ואם היה לי 'אאונס' טוב אז גם ממנו לא הייתי מרפה משום דבר לא הייתי מרפה עד שהייתי גומרת אותו או יותר נכון כמעט גומרת אותו. גם עכשיו יש לי עוד קצת לשעת חירום.
אוף חם לי פה יש לי עוד ארבע שעות וחמישים דקות.
אני יודעת (בעקבות השיחה עם ליליאן במיוחד) שזה שאני שונאת סמים זה חדשות ישנות. זאת הגישה שלי שהולכת ומקצינה מנפילה לנפילה.
ליליאן אמרה לי - ההבדל בינך לבין דניאל שהוא יכול לעשן ביום שישי עם חברים וביום ראשון הוא חוזר לעבודה והכל בסדר. את מתחילה לעשן ביום שישי ואז עד יום שישי הבא את בחלומות שלך.
אני יודעת שזה נכון וכבר הבנתי שאני לא רוצה יותר. זאת התחלה טובה.
בשביל ההמשך אני צריכה עזרה.
אוהבים אותך שילה!
השבמחקרונית
אכן אוהבים, פוסט מהחזקים
השבמחק:)
השבמחק