דף שלושים ושש

יום ראשון 10.10.2004
שלשום נשברתי בקטע די דוחה. הלכתי לשלי לקחת פינקס. פתאום היה לי רעיון וחיש קל ביצעתי אותו. כשהיא הלכה לשירותים היתה לי שעת כושר ומצאתי את עצמי גונבת לה פרח! שמתי אותו בכיס. חשבתי - שיהיה. אם בחניון אני שוב אשתגע לפחות אדע שיש לי אופציה. ולה לא יהיו דילמות מוסריות גדולות.
(כי אולי אני מלאך).
ואז הלכתי לחניון ואיך שהיגעתי הוצאתי את האופציה מהכיס והתחלתי לקסס.
חשבתי - קודם אני אעשה ג'וינט ואז אחשוב שוב.
ואיך שהג'וינט המעפן (בתוך סיגריה) היה מוכן, ישירות הדלקתי אותו.
כשבאו מכוניות לא עניין אותי שהם רואים את הקססה על הבלוק של החניון.
רם בא לבקר אותי. ולא היה לי אכפת שהוא חושב שהנה נשברתי, יצאתי קטנה. שוב.
גמרתי את הג'וינט. ומולו הכנתי עוד ג'וינט. הוא היה כזה מאוכזב ממני אבל הבלגתי.
בגלל שלא עישנתי הרבה זמן זה דפק לי את הראש די טוב. היה לי חוסר שיווי משקל ומחשבות על זה שאני לא צריכה סמים.
אחר כך החלטתי להגיד את זה לליליאן. בקטע שפוי. שלא תמשיך לספור לי ימים ואני אסתבך אתה בשקרים. היא לקחה את זה מאוד קשה. למחרת פיטרה אותי (שזה היה אתמול).
אז אתמול כל היום אני יושבת בחניון וחושבת וגם מדברת עם רם - ליליאן מוציאה מפרופורציה, ליליאן קשה.
בסוף החניון היתה צריכה להיות לי חזרה. ראיתי שמשה לא בא לקחת אותי אז במקום לקחת אוטובוס או מונית הביתה, אני מוצאת את עצמי ממהרת על שבזי ומניחה לינקלה להנחות אותי לבית של רם. צלצלתי באינטרקום. חשבתי איזה חמוד ינקלה ממש בכה שהוא רוצה לרם (כמו תמיד, אז מה, לא הייתי אצל רם איזה חודש) ויופי אני אתקשר מרם (למרות שהטלקרד היה לי ביד וחמישים מטר משם יש טלפון ציבורי). איך שהגענו מרחתי את רם עם הסיפור על ינקלה שאוהב אותו (מה שנכון אבל מה זה קשור לזה ש-) בינתיים כמו חיית טרף איתרתי את הג'וינט לילה שלו וטרפתי אותו ממש ינקתי עוד עוד עוד. התקשרתי למשה, הוא קבע איתי עוד שבע דקות באלנבי. ואני ממשיכה לעשן. ורם אומר לי (מיותר לציין בצער) - זה חומר חזק, תיזהרי.
ואני ממשיכה לעשן.
באלנבי פגשתי את משה ונסעתי אתו. וגם לו אני מבלבלת את המוח - ליליאן מוציאה מפרופורציות, ליליאן קשה, אבל זה טוב כי אין לי בעיה לוותר על גראס, זה דבר קטן. בלה בלה בלה
תוך כדי מתגנבת אלי המחשבה הבאה - גם לפני שהפסקתי לעשן ברעש וצילצולים יש לי חוק בן שנתיים בערך שאומר שאני לא מעשנת בחזרות, לא לפני חזרות ואפילו לא יום לפני חזרה. איך אני עכשיו הולכת לתפקד בפוקוס ? אז נלחמתי כל החזרה להיות קוהרנטית. שרתי מגעיל. אני תמיד שרה מגעיל כשאני מסטולה.
אחר כך התקשרתי לליליאן, הבטחתי לה שאני חוזרת לגמילה. ובינתיים קלטתי את המחשבות שלי ממריאות ורצות הלאה - להתארגן בהקדם.
והנה קמתי בבוקר ואני תשוקה לוהטת לחשיש. לא מצליחה להפסיק לתכמן בראש ומפחדת מעצמי כי אני לא יכולה לעצור. למרות שאתמול קיבלתי ממש שוק כי ליליאן נראתה לי רצינית והבנתי שיש לי אוצר ושבלעדיה אין לי כלום. אני יודעת את זה. אני יודעת שאין דרך אמצע ואני לא מצליחה לעצור.
הדבר שיושב עלי הכי כבד בימים האחרונים הוא מר ינקלה ריצ'קין ואיך אני מסתדרת אתו בין ה-14 ל-24 כשלא אהיה כאן. אז עבדתי שבוע בחניון בשביל לחסוך. יצאתי עם רווח נקי של מינוס חמישים שקל. יענו - אני עדיין חייבת כסף לחניון המזדיין הזה. אחרי שבוע חרא. כל השבוע בלכלוך, בגועל, לא השתלם לי בכלל. זה תסכול שלא עמדתי בו וכמובן 'חזרתי להשתמש'.
סיכמתי עם עצמי שהיום אני מתארגנת על חשיש. באשר אבדנו אבדנו.
למרות שהיום אני אמורה כבר ללכת לאן איי. וכמה לא בא לי. לא בא לי כלום.
טוב, נגיד את זה עכשיו חגיגי - הייתי רוצה אבל אני לא יכולה להסתפק במועט במה שנוגע לסמים.
אוף הקטע שאני מפחידה את עצמי. כי אני גם אומרת את זה עכשיו וגם ממשיכה לחשוב - נו טוב, כזאת אני, עכשיו בואו נמצא איפה מסתתר החשיש.
התוכנית שלי כרגע היא - לנקות את הבית, לעשות טלפונים להתארגנויות ולא ללכת לשום אן איי.
אני אקנה במאה שקל ואחגוג עוד לילה אחד אחרון.