דף שלושים ושמונה

יום רביעי 13.10.2004
הפלאפון שוב מת. ואין לי סיגריות. ינקלה, עז הקרב שלי, סופסוף נרדם.
אני מוטרדת מהנסיעה מחר לאילת משהו משהו. מרגישה שהיא חשובה. אבל לא יודעת למה. מה כבר יכול לקרות לי באילת ? ק' שמחה ומתרגשת. אני קניתי כדורי שינה שאני לא מכירה.

יום חמישי 14.10.2004
אילת, לילה. כל הזמן בא לי לקחת עוד. אני יכולה לקחת עכשיו עוד אחד. זה נחמד. ממילא היא ישנה ולא תרגיש. איזה נודניקית אני. לא מרפה לרגע. אבל כל כך בא לי ואני כבר בחופשה. מצד שני אני לא לבד. מצד שלישי כרגע כן, כי היא ישנה. וגם אפשר לומר שאני לא נרדמת. וגם אפשר לומר שעכשיו עשר בערב. אולי אני אצא ? אבל אני לא מכירה פה אף אחד. ולמה לי ? יש לי שפע של כדורים חדשים, ומעניינים מאוד.
בבוקר לקחתי אחד. הייתי רק מטושטשת. זה עשה לי נפלא. לעבור את כל הדרך בחצי הכרה. כמה אני אוהבת סוטולים. מפחיד אותי הכדור הזה עכשיו. כי הוא ממש מוצא חן בעיני. הוא אדיר. טוב מה אני רוצה ? לישון את החופשה הזאת ? להיות בחופשה של מחשבות אן איי ? עוד לא נגמר היום וכבר אני רוצה עוד. ואם לא אקח עכשיו אז גם מחר אמשיך לחשוב על הכדורים האלה. יש לי עוד חמש עשרה. אני יכולה לספר לסבתא שזה רפואי. איך שלקחתי בבוקר את הכדור נהייתי מאושרת.
טוב, יש לי החלטה - אני אקרא בספר ואם אראה שאני לא נרדמת אז מותר לי לשקול את זה שוב כי כעיקרון סביר שהיא תתבאס, היא חיכתה לחופשה הזאת מאוד. אה- הא! אני יכולה לעשות טריק!
אוף שילה. לא לעשות טריק.
הכדור שינה הכי חזק שלקחתי היה פעם לפני טיסה מאנגליה אבל הייתי כל כך מפוצצת בסמים גם ככה שזה לא שינה לי. כמה הזהירו אותי מהכדור ההוא ובסוף הוא בכלל לא היה משהו. גם הכדורים של כל השנה האחרונה לא היו מדהימים. ההשפעה שלהם נשחקת מהר.
לעומת זאת הכדור הזה משהו אחר. ועוד עכשיו, כשאני מעריכה כל דבר ויכולה ליהנות מהסוטול עד הסוף. כדור זה קטע. ההשפעה שלו שמתחילה להתפזר בגוף. זה כל כך נעים להרגיש את זה בא מבפנים. ואין לך שליטה. זה יקרה עכשיו בכל מקרה. כי זה כבר בתוכך.
משהו בחופשה הזאת, כל הזמן יש לי הרגשה, לא יודעת להגדיר, משהו חשוב.
כל כך הרבה זמן פנטזנו - באילת נעשה ככה וככה וככה. סופסוף כאן. מרגש מאוד.
אז מה, אני אהרוס הכל עם הכדורים האלה עכשיו ?
אני צריכה להתאמץ לכבודה.
מצד שני מתי יהיה מותר לי ? בתל אביב הרי אסור כי יש לי דברים לעשות ואני מפחדת מליליאן. בתל אביב אני צריכה את הצלילות המוחלטת.
טוב שילה, אני מסכמת עניינים - אסור נקודה.
לקחתי ולקחתי! זה מה שיש. די כבר עם הכובד. אני באמת חייבת לישון כדי להיות איתה בסינק. עכשיו רבע לאחת עשרה ואני כמו בהתרגשות של חוץ לארץ שיכולה רק להרוס הכל אם לא אצליח לישון ואטפס על הקירות כל הלילה. אז זהו, זה קצת ירגיע אותי עוד מעט. ההשפעה גם ככה תעבור לגמרי עוד שמונה שעות שזה יוצא בשבע בבוקר אז הכל בסדר.
אני אעשן סיגריה. תמיד קצת מתוחה מסקרנות וחשש.
קצת מאוכזבת מעצמי אבל די כבר. יהיה טוב. ועכשיו טוב.
סוף טוב הכל טוב.
אני צריכה להתאמן לראות לבנות
(ולא שחורות)
ולא לדאוג ולצפות אסונות
כמו כל הפולניות.

יום שישי 15.10.2004
התעלפתי בארוחת בוקר בשמש המעלית שלחה אותי exit למטה 3 למעלה שוב ושוב. הקאתי. לקחתי עוד כדור שינה. אני בסדר גמור עכשיו.

                                        להאזנה לשיר 'בואי לאילת' לחץ כאן


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה